עיתונות וכתבות על הקמת ספורט הרפטינג בישראל

ב1988 הוקמה חברת הרפטינג הראשונה בישראל ע"י ערן בורוכוב וסרור צח .

ב 1992 החלה פעילות לבניית אתר הידרואלקטרי על הירדן ההררי.

עד השנה השיטו ערן בורוכוב וצח סרור קיאקים על מי הירדן ההררי, נתנו למטייל הישראלי "ראפטינג" סוער כמו בסרט "גברים במלכודת" * פתאום השתלט קיבוץ כפר-הנשיא על האפיק והקים תחנת כוח הידרו-אלקטרית. הכול חוקי * בורוכוב וסרור, מתוסכלים, לוקחים את הסירות לתורכיה, מקווים שהקליינטים ילכו איתם לנהר הקופרולו

"ראפט", באנגלית, היא רפסודה. רפטינג הוא שייט על נהרות. חבורה קטנה של ארבע חמישה איש בסירות גומי חותרת על נהר שזורם מהר וחזק באפיק הטבעי שלו. בארצות הברית הספורט הזה מפותח במיוחד בנהר הקולוראדו, ששימש תפאורה טבעית לסרט "גברים במלכודת", עם ברט ריינולדס. החתירה בזרמים החזקים נהפכה למבחן התמודדות אישי, גברי ונועז מול הטבע. גם מול טבע האדם. ברפטינג צריך לא רק מיומנות, גם כוח רצון ויכולת הישרדות.

ערן בורוכוב וצח סרור היו מודעים לעובדה שהירדן אינו הקולוראדו. לפיכך חיכו לחורף כדי שהזרימה תזכיר במשהו נהר אמיתי. בדצמבר 1987 שטו בפעם הראשונה על הירדן ההררי , 16 קילומטר בין גשר בנות-יעקב לכנרת, שם צונח הירדן מגובה 282 מטר בדרכו לכינרת.

קטע זה, אותו ירדן הררי שחותר בין קניונים ומצוקי בזלת, שימש בשנה שעברה במת-מאבק בין חובבי הטבע לאנשי קיבוץ כפר הנשיא. הקיבוצניקים רוצים לנצל את פער הגבהים להקמת תחנת כוח הידרו-אלקטרית. הנוף שם פראי כמו בסרטים, והאפיק מלא בסלעי ענק, מפלים ומים שוצפים.

לפני שהורידו סירה למים, הלכו ערן וצח לאורך ובתוך הירדן ,מגשר בנות-יעקב עד גשר אריק כדי ללמוד ולהכיר את האשדות וכדי לתכנן את השייט. רק אחרי כן לקחו סירה וחתרו לראשונה בזרמים הסוערים מגשר בנות-יעקב עד גשר כפר הנשיא. השייט הראשון היה חוויתי ביותר שכן הנהר היה מלא בעצים וענפים שסכנו מאוד את החותרים. אבל ההנאה הייתה מלאה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה שטה סירת רפטינג מקצועית במימי הירדן ההררי הגועשים.

צח סרור: "כשאתה שט על נהר סוער, אתה צריך לדעת "לקרוא" את הנהר, להבין ולהשתמש בזרמים החזקים המאיימים להפוך ולזרוק הסירה לכל עבר. עליך לנווט בין מכשולי וסכנות הנהר ולהביא הצוות בבטחה לסוף המסלול.

יותר ממאה שנים לפניהם עבר כאן הסקוטי ג'ון מקגרגור בסירתו המפורסמת "רוב רוי". מקגרגור, אחד המטיילים האקסצנטריים בתולדות המסעות בארץ הקודש, חתר בקאנו – סירת עץ – לאורך הירדן, וכתב על זה ספר משעשע שתורגם גם לעברית. כשהגיע לגשר בנות-יעקב היה חורף והנהר געש, והוא החליט שאת הקטע הכי חזק של הירדן הוא יעבור ביבשה. השייט מסקוטלנד הלך ברגל עם הסירה לאורך המדרון המזרחי ומשם הביט על הירדן ממרחק בטוח, עד שהגיע לכנרת. ערן וצח לא נתנו לעצמם ההנחה הזאת.

אין לזלזל בערכו של הירדן", אומר ערן בורוכוב. "שיפוע האפיק גדול משיפוע הקולוראדו. בקולוראדו אפשר לשוט שעה בשקט, עד שמגיעים לסדרת מפלים, ואחר כך עוד שעה שקטה. השיט בירדן ההררי, לעומת-זאת, הוא ארבע שעות של מתח ופעולה. הירדן נחשב לנהר חזק מאוד. באמריקה אפילו לא מתקרבים לנהר כזה, כשהוא קשה לפעילו. אבל אני לא אזלזל באמריקנים כי שם מולדת הרפטינג, למרות שהשייטים הכי טובים הם הצרפתים".

השיט היה מלהיב. ערך וצח הרגישו שכל האפשרויות פתוחות בפניהם והקימו את חברת "סירות נהר הירדן" ,לאחר שנים שונה שמה ל "רפטינג נהר הירדן". הם קנו באנגליה סירות רפטינג נוספות מתוצרת "אבון", משוטים, קסדות, חליפות הצלה, וחליפות צלילה לחורף. בנו מערך שיווק בראש פינה עם עוד שני חברים, אימנו צוות של 25 מדריכים והתחילו לעבוד. הם היו לבד בשטח. הפרסום הגיע מעצמו.

תוך חודשיים כבר היה ספר ההזמנות שלהם מלא. השניים ארגנו שייט למטיילים על פי מידותיהם: ארבעה חמישה איש התיישבו בסירה עם מדריך ויצאו לדרך. היה טיול סולידי של שעה לכל המשפחה, מסלול של שעתיים וחצי לגשר כפר הנשיא, ומסלול שיט חזק להרפתקנים ולנועזים בן ארבע שעות. מהחורשה ליד גשר הפקק עד גשר הדודות.

כבר שלוש שנים הם בעסק, והשיטו על הירדן אלפי אנשים. התפרנסו בכבוד. גם הציבור יצא נשכר, קיבל חוויה חדשה. כל אחד יכול לעשות זאת. בירדן כולם חותרים. מי שלא חותר, לא ממשיך את השיט. מי שפוחד מקבל בחזרה את הכסף, וכבר היו מקרים כאלה.

ערן בורוכוב: "הישראלים, הכול קטן עליהם. בהתחלה מפחדים ואחר-כך אומרים: "זה הכל?". לסירות נהר הירדן יש מועדון מעריצים. בעיקר אנשים אמידים. שומעים ברדיו שיש מבול והירדן גואה, מתקשרים ושואלים: "נו, מתי יוצאים לשוט?"

- מה זה עושה להם?

צח סרור: "מזרים את האדרנלין בדם. החברה מגיעים בקבוצות, ויש תחושה של הרפתקה. מבחן של אומץ. כשאחד נופל מהסירה למים זו חגיגה. אם יש סירה שאחד ממנה עוד לא נפל, הם מתכננים איך להעיף אותו ועושים את זה. הטבילה במים הכרחית".

השייט כולו הוא התגברות על איתני הטבע והשתלבות מוחלטת ,אין ספורט יותר יפה מרפטינג בנהר ובטח שבנהר הירדן העתיק.

- יש סיכונים?

"אין סיכונים אם אתה עושה את ה נכון, עם השגחה. בכל סירה יש מדריך. כל אחד יכול לשוט על הירדן ההררי. רק לא להיות מפונק ופחדן. אבל זה גם תלוי בצוות. יכול להיות פחדן אחד עם שלושה אמיצים והם נותנים לו ביטחון" וגם חותרים בשבילו.

באביב האחרון חיכתה להם הפתעה. בסביבות פסח התחילו עבודות עפר גדולות להטיית הירדן ליד קיבוץ כפר הנשיא. כאב להם. הם ראו, הם אמרים, איך חתכו את ההר בסכינים. סלעים גדולים הידרדרו מהמצוקים לתוך האפיק. פתאום באו דחפורים וחפרו בתוך הירדן. עד הרגע האחרון לא האמינו שזה קורה, לא האמינו שיתנו לכפר הנשיא לבנות את תחנת הכוח.

הרעיון לנצל את מפל הירדן להפקת חשמל הוא רעיון ישן. מקורו בפנחס רוטנברג, הזקן מנהריים, מייסד חברת החשמל. בסופו של דבר בחר רוטנברג לבנות את התחנה לא באזור כפר הנשיא של היום, אלא דרומה משם, בנהריים, במקום שהירמוך נשפך לירדן. היום התחנה היא בשטח ירדן, אבל המפל הגדול נראה היטב מדרום למושבה מנחמיה. הרעיון של אנשי קיבוץ כפר הנשיא היה להקים תחנה כזו להפקת חשמל זול ולנצל את האגם המלאכותי שייווצר מתחתיה, לתיירות.

רבים, כולל צח וערן, לא האמינו שהתוכנית תצא לפועל. כול יודעים שייבוש אגם החולה בשנות ה-50 היה אסון אקולוגי, הם אומרים, והם לא חשבו ששוב יפגעו במהלך הטבעי של הירדן לכנרת. אך ברגע ש"רשות שמורות הטבע" הסכימה, ניתנו גם כל האישורים האחרים והעבודות החלו. הכול נעשה באופן חוקי.

***********************

ערן בורוכוב וצח סרור היו בין המפגינים הרבים שמחו. קשרו עצמם לפני מצלמות הטלוויזיה בשרשראות אל הטרקטורים שישרו את הגדה הטבעית של הירדן. הם נעצרו על-ידי השוטרים וגם בילו שעות אחדות בתחנת המשטרה של ראש פינה. הרי היה להם אינטרס כלכלי מובהק בהשארת מצב אפיק הירדן בצורתו המקורית.

צח: "אנחנו מדוכדכים מהעובדה שאפשר לפגוע בנהר היחידי הטבעי בארץ. לדעתנו, אחוז החשמל שמופק שם בכלל לא משמעותי, ואנחנו מקווים שהשייטים הישראלים יוכלו להמשיך ליהנות מהיופי של הירדן".

השנה הם עוד השיטו אנשים על הירדן עד סוף דצמבר. "עכשיו, כשהירדן גואה, רק המקצוענים יכולים לשוט. אנחנו לא רוצים לסכן שייטים לא מקצועיים. הזרם עכשיו חזק מאוד. הסלעים שהיו גלויים כל השנים מכוסים במים. לעומתם, עצים שהיו בקיץ על הגדה עכשיו במרכז הנהר. הירדן משתנה כל הזמן. כשאתה חותר בו, צריך להיות עם היד על הדופק של הנהר".

האם רפטינג בתורכיה יהיה הלהיט הישראלי של האביב והקיץ הבאים, קשה לדעת. מה שבטוח הוא שאם המדינה תמשיך להפקיע את אתרי הטבע בארץ, המצומצמים ממילא, יתחילו יותר ויותר ישראלים מתוסכלים לחשוב על אלטרנטיבות. בתורכיה שיפור במאזן התשלומים, אבל עוד כמה דולרים שיגיעו אליהם מארץ הקוד לבטח לא יגרמו שם צער.